חלק שלישי- איך מתקדמים מכאן?

 הפסיכולוגית שלי תמיד אומרת לי ״שקד, את תקצרי את הפירות בעתיד. אני צריכה להשקיע עכשיו בלשתול את הזרעים,עבודה עצמית זה לא כיף. מי שאומר שזה כיף משקר.״

נמאס לי שהיא תמיד צודקת.

אני חושבת שהבעיה שלי תמיד היא חוסר סבלנות. מתי אני כבר אהנה משפע? מאהבה? מהגוף שאני רוצה?

כמה אפשר לשתול זרעים?!

אני חושבת שאני תמיד מאבדת את הסבלנות קוטעת את הרצף ואז באורך ״פלא״ אני לא רואה תוצאות.

אני חייבת להיות חזקה. 

אני רוצה לעשות את התהליך הזה בשלמותו. ובאמת להתחיל לראות תוצאות. לאט ובטוח.

אולי הגיע הזמן שאדבר על הטריגר המרכזי בחיי- זוגיות ויחסי מין (אני עדינה כי אני באמת לא יודעת עדיין מי תחשף לפוסטים שלי אם בכלל, אשמח שתגיבו לי בנות כמה אתן:)

החבר הראשון שלי היה בגיל 22. כן כן, 22.

נכנסתי לי לאפליקציית אוקייופד הידועה לטובה- שם נמצאים ה״רציניים״ אמרתי מגניב! אני רוצה קשר רציני!

ויאללה ממלאת את כל הפרטים האדיוטים כמו האם קרבי זה מושך או האם אני אוהבת חריף על האוכל שלי והיידה- ימינה שמאלה. 

חודשיים הייתי בחיפוש הארור הזה. פאקינג קטלוג גברים אשכרה קטלוג גברים שאני פשוט מסמנת ע״פ מראה חיצוני בלבד מי ראוי לכתוב לי הודעה או בכלל להיות חלק מה״אהובים עליי״.

כשאני חושבת על זה ? מנוכר ונוראי.אבל נגיע לזה תכף.

אחרי חודשיים מייגעים הגיע ההודעה מבחור שמצא חן בעיניי. אני אכבד אותו ואת פרטיותו ואקרא לו בראד. 

בראד היה יפה תואר. שרירי בייבי פייס ושיער בהיר. עד כה? אהבתי.

הוא לא היה מהסביבה, הוא היה ירושלמי! אמרתי לעצמי מושלם, סיורים בשוק מחנה יהודה, אווירה צחוקים מתאים לי חוויה ראשונית כזו.

ואז זה קרה-הבחור חיזר אחרי!!! אשכרה חיזר!

החמיא והוביל שיחה ואז הפכנו להיות זוג. בדייט השני שלנו הוא לקח אותי למסעדה הכי יקרה בארץ.

ממוקמת במרכז תל אביב. במסעדה כזו סלט מתומחר ב153 שקלים! 

דייט שני אפילו לא התנשקנו כן? אבל נהנתי. חשבתי לעצמי או- זה מה שמגיע לי. מסעדות יוקרה בילויים חבר חתיך. משם רק נעלה!

אחרי חודש הכל התחיל להתדרדר ואני? כמו עיוורת אחריו.

הבחור היה מפתח גוף בכל היוצא מכך- שקילות, אימונים יום יומיים ואחרי כל הבילויים שלנו במסעדות הוא החליט שדי והוא נכנס למשטר קפדני. מותר לאכול בשעות מסויימות בלבד, ואימונים? כמה שיותר, וללא מנוחה.

הוא גרם לי להרגיש לא בנוח עם מה ששאכלתי- ופשוט הייתי מסתירה ממנו.

כשהיה שואל אותי מה אכלתי הייתי אומרת חזה עוף וסלט. בפועל אכלתי פסטה.

שנאתי לשקר ולא נהנתי מזה. אבל פחדתי. אני עד היום לא יודעת ממה.

ככל שהשקרים קרו כך בראד התרחק ממני. כל החודש השני הוא התחמק מלהיפגש איתי. 

היה קובע איתי ומבטל בדקה ה90. ואני שבויה רק רוצה להיות נוכחות ולהיות בזוגיות.

לאחר חודש הוא נפרד ממני בתירוץ של ״אני מעוניין לקחת פסק זמן״ וכל זה בהודעה.

אבל אתן יודעות במה אני גאה בעצמי?

שהדבר בראשון שאמרתי הוא - מגיע לי יותר מפרידה בהודעה.

הוא הסכים איתי, בטח יסכים! אני הייתי חברה נהדרת!

באמת הייתי. הקשבתי הכלתי- ולדעתי, הוא פשוט לא היה מסוגל להכיל את האהבה שלי אליו. 

בראד היה ילד, גדול ממני ב3 שבועות בלבד. הוא בראשו היה במקום אחר ואני במקום אחר.

תצחקו עליי אבל סלחתי לו. בשביל עצמי.

לא יכולתי להכיל כעס ועצב יותר. הייתי חלשה.ושם החלה המריבה שלי עם האוכל. אבל את זה נשמור לפעם אחרת.

אחרי חודש של תסכול מזה שהוא לא ניסה לסמס לי מאז נכנסתי לאינסטגרם שלו וגיליתי שהוא לא אחר מאשר במיאמי. עובד בעגלות.

להגיד לכם שלא ראיתי רמזים שמעידים על זה? ראיתי.

היו המון שיחות נכנסות מאנשים שהסיום שלהם היה ״עבודה בחו״ל״. ובחרתי להתעלם.

יום אחד כמה שבועות לפני הפרידה התקשרתי אליו בוכה ושאלתי אותו אם הוא מתכוון לעזוב אותי בשביל ללכת לעבוד בחו״ל. הוא הסתייג ואמר שממש לא ושזה לא בתכנון.

האמנתי לו. הרי הוא היה חבר שלי הייתי אמורה לחשוב שהוא משקר לי?

הפרידה הייתה קשה. חשבתי שחרב עליי עולמי, הוא היה החבר הראשון שלי.

חשבתי שלא אכיר עוד מישהו לעולם.

אבל אחרי שלושה חודשים הכרתי בחור. והתאהבתי בפעם הראשונה. על הבחור הזה עדיין קשה לי לדבר. אבל מה שהיה איתו- לחלוטין שווה פוסט.

אני נותנת לעצמי זמן כי הסיפור היה מורכב יותר. מוזר יותר. ואני עדיין מעבדת את מה שעברתי.

למרות החוויות האלו אני עדיין מאמינה בלב שלם- אהבת חיי מחכה לי באותה הרמה שאני מחכה לו.

שיגיע רגע קצירת הפירות- הוא יחכה לי ואני אחכה לו. ונהיה שלמים יחד.

ובשביל זה? אני מוכנה לחכות בסבלנות.

אני אשמח להכיר את הקוראו/י/ם/ת  שלי יותר.

אשמח לשמוע מה דעתכם על הפוסט שלי.

אם בא לכם להכיר אותי יותר זה האינסטגרם שלי-

https://www.instagram.com/shakedmizrachii/

אוהבת המון,

שקד